רכבת הקרח
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
בנז'מין לגראן  |
| איורים |
ז'אן מארק רושט |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1982 |
  | |
רכבת הקרח (בצרפתית: Le Transperceneige) הוא רומן גרפי צרפתי פוסט-אפוקליפטי שנוצר על ידי ז'אק לוב וז'אן מארק ויצא לאור על ידי קסטרמן.[1][2][3] הרומן הגרפי פורסם לראשונה בשנת 1982 תחת הכותרת Le Transperceneige ומאוחר יותר נקרא "הבריחה". הסדרה יצאה בשני כרכים על ידי המחבר בנז'מין לגראן, שהחליף את ז'אק לוב, עם הספר "המגלים" שפורסם בשנת 1999 ו"מעבר" בשנת 2000. כרך רביעי, בשם "מסוף", נכתב על ידי אוליבייה בוקט וראה אור בשנת 2015.
העלילה מתארת רכבת לאחר עידן קרח שכיסה את העולם כולו בקרח ושלג וכל האוכלוסייה חיה ברכבות נוסעות, כשכל רכבת מחולקת לאוכלוסייה אמידה החיה בחזית ואוכלוסייה ענייה החיה בקרונות האחוריים של הרכבת.[4]
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבריחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שאסון סביבתי גורם לעידן קרח, האנושות תופסת רכבת של 1,001 קרונות הנקראת "רכבת הקרח". עם תחילת הסיפור, גבר בשם פרולוף מוכנס להסגר לאחר שנמלט מהקרונות האחוריים ביותר ואליו מצטרפת אישה בשם אדלין בלו: בעצמה חלק מתנועה לשילוב חברי קרונות הרכבת האחוריים, עם חיים בתנאים קלושים, לשאר הרכבת. כשהיא מנסה לחלץ את פרולוף, בלו נכנסת איתו בהסגר. השניים נקראים בסופו של דבר לפגוש את קולונל קרימסון ועוברים בכמה קרונות שונים של הרכבת. כשהם מתקדמים, פרולוף ובלאו צופים בפירות טריים, ירקות ובשר, מותרות שלדעתם נכחדו ולא קיימים בקרונות האחוריים של הרכבת.
קרימסון מסביר לפרולוף ולבלו כי רכבת הקרח החלה להאט, ומבקש את עזרתם של פרולוף ובלו בקידום הנוסעים בחלק האחורי של הרכבת, כדי לאפשר את ניתוק הקרונות האחוריים. בלו וחברי קבוצתה מסכימים, אך פרולוף מגלה שקרימסון מתכוון לנתק את הקרונות האחוריים בזמן שחבריו עליה. לאחר שהזהיר את חבריה של בלו, בלו ופרולוף בורחים לקדמת הרכבת, נרדפים על ידי הצבא. במקביל וירוס, המופץ לכאורה על ידי פרולוף, מדביק אחרים על סיפונה של הרכבת ואת ההתקדמות הבריאה לחזיתה.
לפני שמגיע למנוע של רכבת הקרח, פרולוף שובר את כל החלונות בקרון האחרון מסיבות לא ידועות. בלו מתה מהקור בזמן שפרולוף נחלץ על ידי אלק פורסטר, המהנדס שמאחורי רכבת הקרח, שממנה אותו כמטפל למנוע 'אולגה'. בזמן שהם מדברים, הקרונות האחוריים מנותקים. פרולוף מחליף את פורסטר בתפקיד האפוטרופוס של אולגה, אך מבין שהנגיף הרג את כל האחרים על הסיפון וכי ימיו ספורים מכיוון שהרכבת לא יכולה לנסוע לנצח.
המגלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שאבד קשר עם רכבת הקרח, מי שעולה על רכבת שנייה, שוברת הקרח, חוששים מהתנגשות. כמה חוקרים נשלחים לתרגיל בלימה, שם הם עוצרים את הרכבת. רק חוקר אחד חוזר בחיים, ועד מהרה נעלם. שבע עשרה שנים לאחר מכן, פוג ואלס מצטרף לאחד מתרגילי הבלימה החצי סדירים כעת, כדי למנוע התנגשות עם רכבת הקרח. פויג לא מציית לפקודות במהלך תרגיל הבלימה, ולכן כנקמה הוא מואשם באופן כוזב ברצח אחד מחבריו החוקרים. הוא נידון להטיס מטוס קטן במה שנחשב למשימת התאבדות. פוג טס לפני הרכבת ומזהה גשר שהורד ומזהיר את הרכבת, אך המועצה רוצה שהוא ימות ומאפשרת לו לחזור ולהנחית את מטוסו. פוג מאיים להפיל את מטוסו אל הרכבת ולהפיל אותה מהפסים, ואילו אהובתו ואל משדרת צילומים לכל מי שעולה על הרכבת. מאמציהם מאלצים את המועצה לנצל את האירוע כך שפויג מכונה כעת הגיבור של הצלת הרכבת.
לאחר מכן נחשף בפני פוג כי במהלך תרגיל הבלימה הראשון, מפסק הקרח פגע ברכבת הקרח והמנוע שלה הועלה על סיפונם. החוקר היחיד שנותר בחיים מטפל במנוע יחד עם פרולוף, שמדבר רק עם המנוע. המועצה שומרת על המיתוס לפיו רכבת הקרח נעה ללא שליטה ועדיין מקיפה את העולם, כדי לשלוט באוכלוסייה בפחד.
המעבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרכבת מזהה אות רדיו שמקורו מעבר לאוקיינוס הקפוא. פוג מחליט לעקוב אחר הרדיו למקורו ומתגלה כי הרכבת יכולה לנסוע מהמסילה באמצעות זחלים עולים. רמת החיים מתדרדרת על הרכבת ומגיעה לשיאה במרד כושל אך חמור ובו נהרגים אנשים רבים, וקרונות ומשאבים רבים נהרסים והופכים את תנאי החיים לקשים עוד יותר. הרכבת חוצה לבסוף את האוקיינוס הקפוא ומגיעה למקור האות, אך החוקרים הרוסים לגלות שאין אנשים: רק אות אוטומטי.
מסוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]ללא חום או אוכל ברכבת, נוסעי שוברת הקרח בוחרים בלורה לואיס כמנהיגתם החדשה. פוג לומד שחברתו ואל בהריון וחוקריו מחפשים אחר מקור כוחה של תחנת הרדיו. הם מגלים שתחנת הרדיו היא למעשה הקומה העליונה של גורד שחקים וקומת הקרקע היא תחנת רכבת. הם מפעילים משואות שמאפשרות לשוברת הקרח להתנגש בתחנה, ובכך לספק מחסה אך ההתנגשות פוגעת באופן קריטי ברכבת תוך כדי. לורה עוצרת את פוג, כיוון שהיא רואה בו כאחראי להחלטה הגורלית לחצות את האוקיינוס ולהרס הרכבת בסופו של דבר.
במהלך חקר התחנה תופסים הנוסעים אנשים שחובשים מסכות עכברים. הנוסעים מקבלים אוכל, אך מכניסים אותם להסגר ומחוסנים למחלות. הנוסעים מורשים להצטרף לקהילת העכברים, אך נאלצים לבצע קידוד ולבדוק דם, וילדים ונשים בהריון נלקחים ל"טיפול מיוחד". ואל משתמשת בהסחת דעת כדי להימנע מבדיקת דם, שתחשוף את הריונה. מתגלה כי המתחם הוא מעבדת מחקר היברידית ופארק שעשועים בשם ארץ העתיד. מייסדיה המטורללים, "החלפנים", האריכו את חייהם באמצעות תאי גזע של תינוקות והשתמשו באות הרדיו כדי לפתות את כל הרכבות האחרות אליהם: היו עשר רכבות, מתוכם שוברת הקרח הייתה האחרונה מבין שבע שהגיעו בהצלחה לתחנה. עוד מתגלה כי המתגים מחליפים את כל העכברים ומבצעים ניסויים גנטיים בעוברים ותינוקות, בניסיון מוטעה להנדס זן אנושי מושלם. לורה מסגירה את ואל, שנלקחת.
בזמן שזה קרה, פוג נמלט משבי והתאושש בעזרת המהנדס. בתחפושת כעכבר חושף פויג כי מפעל הגרעין המפעיל את המתחם דולף והורג אט אט את האוכלוסייה. פוג מתאחד עם טום (מפעיל המכ"ם לשעבר), ואל וחוקרים אחרים, ויחד הם משחררים את הילדים ובעלי החיים המוחזקים בשבי. הם חוזרים לשוברת הקרח, אותה תיקן המהנדס, אך מולו עומדים עכברים חמושים. פויג מתאר את המצב ופונה אליהם להצטרף אליו ולנוסעים האחרים, ורבים מהעכברים לוקים בפגם.
הסיפור מסתיים בעתיד: ציידים הרגו זה עתה לוויתן קטלני, וכשפוג מת מזקנה, מוצגת הצצה של פרחים הצומחים מתוך חלקת אדמה מופשרת.
הפריקוול
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חלק 1: הכחדה. עלילתו מתרחשת לפני אירוע ההכחדה ההמוני שגרם לעידן הקרח.
- חלק 2: אפוקליפסה. חלק זה מתרחש ימים לאחר אירוע הכחדה.
- חלק 3: השמדה. עלילתו מתרחשת זמן קצר לאחר אירוע הכחדה ולאחר "אפוקליפסה: חלק 2".
עיבודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבמאי הקוריאני בונג ג'ון-הו עיבד את הרומן הגרפי לסרט קולנוע בשם רכבת הקרח, שיצא במקור בשנת 2013, ועלה לאקרנים בשנה שלאחר מכן בארצות הברית.[5][6]
טלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סדרת טלוויזיה בשם "רכבת הקרח" פותחה עם ג'וש פרידמן שכתב ובונג שהפיק.[7] בנובמבר 2016 הזמינה TNT פרק פיילוט בסדרה.[8] במאי 2017 דווח כי דויד דיגס יככב בסדרה וסקוט דריקסון יביים את הפיילוט וישמש כבמאי ומפיק הסדרה.[9] דריקסון צילם פרק פיילוט ארוך, אך סירב לבצע צילומים קיצוניים מחדש. פרק הבכורה של הסדרה שודר לראשונה ברשת TNT ב-17 במאי 2020.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Book review: 'Snowpiercer: Volume 1, The Escape' by Jacques Lob and Jean-Marc Rochette - Reviews - Books". The Independent. 2014-01-12. נבדק ב-2014-08-03.
- ^ "Book Review: Graphic Novel 'Snowpiercer Volume 1: The Escape' Sets The Stage With A Chilly Futuristic Vision". IndieWire. 2014-01-31. נבדק ב-2020-06-22.
- ^ "Book Review: Graphic Novel 'Snowpiercer Volume 2: The Explorers' Takes The Story To Darker Corners". IndieWire. 2014-03-28. נבדק ב-2020-06-22.
- ^ Webster, Andrew. "This French sci-fi epic took 30 years to translate, and it was worth the wait". The Verge. נבדק ב-9 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Snowpiercer (2013) Trivia". IMDB. נבדק ב-9 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "'Snowpiercer' Graphic Novel Getting English Translation (Exclusive Photo)". The Hollywood Reporter. נבדק ב-2014-08-03.
- ^ Goldberg, Lesley (11 בנובמבר 2015). "'Snowpiercer' Being Adaptaed for TV Writer Josh Friedman (Exclusive)". The Hollywood Reporter.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Schwindt, Oriana (21 בנובמבר 2016). "TNT Orders 'Snowpiercer' Pilot From Tomorrow Studios". Variety.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Rosen, Christopher (17 במאי 2017). "Hamilton star Daveed Diggs to lead Snowpiercer show". Entertainment Weekly.
{{cite news}}: (עזרה)